סיכום מפגש נובמבר בנושא היבטים בריאותיים וסביבתיים בתעשיית העוף

עוף - הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

השאלה המרכזית שנענתה בפאנל בסיום ההרצאות היא: כיצד ניתן להפוך את תעשיית העוף בישראל למזיקה פחות לאדם ולסביבה?

לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו”ם (FAO) לשנת 2014, ישראל במקום הראשון בעולם בצריכת בשר עוף לנפש, וההערכה היא שישראלי צורך כ-57 ק”ג בשר עוף לשנה, כ-160 גרם ליום. לשם השוואה, בארצות הברית, השניה בדירוג, הצריכה מוערכת ב-47.7 ק”ג לנפש לשנה.

על אף הצריכה הגבוהה של עוף בישראל, כמעט שלא מתקיים שיח ציבורי בנושא. בעוד שבשר בקר זוכה לביקורת ארוכת שנים מצד אנשי בריאות וסביבה, עוף כמעט שלא זוכה להתייחסות. לכן הפורום לתזונה בת קיימא החליט לקיים מפגש ראשון מסוגו המתמקד בהשלכות של תעשיה זו על בריאות הציבור.

המפגש נפתח בהרצאה של דורית אדלר, דיאטנית קלינית, לשעבר מנהלת המחלקה לתזונה בבית החולים הדסה וחברה במועצה הלאומית לביטחון תזונתי. אדלר התייחסה לצריכה הגבוהה של בשר עוף בישראל, שממנה נגזר גידול אינטנסיבי הכרוך בשימוש באנטיביוטיקה, הן כזרז גדילה והן למניעת מחלות, אשר עלול לגרום לעליה בעמידות חיידקים לאנטיביוטיקות שונות. אדלר התייחסה לפער בין הצריכה הישראלית לזו המומלצת לפי עקרונות התזונה הים תיכונית. בתזונה ים תיכונית מסורתית (למשל זו המתוארת בכרתים במחקר 7 הארצות המפורסם) מדובר על ממוצע של 35 גרם בשר עופות ויונקים ליום – פחות מרבע מהצריכה כיום בישראל. יש לקחת בחשבון שבתזונה ים תיכונית מסורתית צריכת הבשר אינה יומיומית, ושתנאי הגידול, התזונה והגנטיקה של העופות אז היו שונים לחלוטין מאשר בימינו.

פרופסור רונית אנדוולט, הדיאטנית הראשית במשרד הבריאות, הרצתה על תהליך ההכשרה של העופות, שבמסגרתו ממליחים את העוף במלח גס ולמעשה מכסים אותו במלח למשך 60 דקות. כתוצאה מכך העוף בישראל עתיר מלח: 430 מ”ג בממוצע ל-100 גרם. ההערכה של משרד הבריאות היא שצריכת בשר לא-מעובד בישראל תורמת כ-10% מסך צריכת הנתרן.

במהלך 2013 משרד הבריאות ערך אמנם פיילוט בשיתוף מספר משחטות, שבמסגרתו הצליחו להפחית משמעותית את כמות הנתרן על ידי שטיפת העוף לאחר ההכשרה, אך השיטות שנבחנו בפיילוט עדיין אינן מיושמות בכלל המשחטות, ונכון להיום לצרכן הישראלי אין אפשרות לדעת מהי כמות הנתרן בעוף שהוא קונה בסופר.

 
ד”ר נתי אלקין, וטרינר מומחה למחלות עופות, הרצה על הפוטנציאל המסוכן למחלות זואונוטיות (מחלות המופצות דרך בעלי חיים ופוגעות גם בבני אדם) בענף הלול בישראל. ד”ר אלקין סיפר על הכשלים של השירותים הוטרינריים בשמירה על בריאות הציבור, ועל כך שעוף ובשר הם המקורות המרכזיים להפצה של זני סלמונלה אלימים וחיידקי קמפילובקטר. החיידקים הללו גורמים להרעלות מזון, אך הם עלולים גם לגרום לסיבוכים ואף לתמותה בקרב אוכלוסיות בעלות מערכת חיסון חלשה כגון נשים בהריון, פעוטות וקשישים.

מקרי התחלואה בקמפילובקטר הוכפלו בעשור האחרון (מ-4,000 ב-2005 לכ-8,000 ב-2014), אך בישראל בינתיים אין תכניות ויעדים למיגור החיידק, ולמעשה גם הניטור שלו לוקה בחסר. שיעור התחלואה בקמפילובקטר בקרב פעוטות מגיל 0-4 הוא פי 4 מאשר באוכלוסייה הכללית (לפי נתוני משרד הבריאות).

ד”ר אלקין מזכיר בהרצאתו סימון אזהרות מפני סלמונלה וקמפילובקטר על גבי אריזות עוף וביצים, כפי שמחייב משרד החקלאות בארה”ב. הפורום לתזונה בת-קיימא הופיע בפני ועדת האסדרה של משרד הבריאות, הציג את הנתונים בנושא והמליץ לקדם סימון דומה בישראל, ואף היה בין יוזמי הצעת חוק בעניין שהגישה ח”כ נורית קורן (ליכוד). הצורך בסימון הוזכר גם בדו”ח מבקר המדינה 65ג (ע’ 1019): “בנוגע לביצים ולעופות המשווקים לציבור, המעוררים חשש מנגיעוּת בחיידקים כגון סלמונלה וקמפילובקטר – מן הראוי שהמשרד [משרד החקלאות] ומשרד הבריאות יחייבו לסמן על אריזותיהם עובדות אלה בבירור ולפרט הנחיות צריכה וטיפול במזונות אלה”.

לצפייה בהרצאה: היבטים בריאותיים בלולים תעשייתיים – סלמונלה וקמפילובקטר.

ד”ר זהר גבע, וטרינר של תרנגולי הודו, הציג אפשרויות לצמצום הפגיעה ברווחת בעלי החיים באמצעים כגון שיפור האוורור ואיכות הרפד בלולים תעשייתיים.

עו”ד יוסי וולפסון הציג סקירה של מגמות התיעוש וההשתלטות של תאגידים גדולים על תעשיית העוף בארצות הברית ובישראל. בעוד שבעבר בשר העוף היה רק תוצר לוואי של תעשיית הביצים וצריכת העוף היתה יחסית נמוכה, בשנות ה-50 החל מפנה בתעשייה לקראת תיעוש מסיבי, ונעשה שימוש גובר בזני תרנגולים שעברו מניפולציה גנטית לגדילה מהירה בתעשיית העוף (פטמים), לעומת זנים שעברו מניפולציה גנטית להטלת ביצים אינטנסיבית. בעוד שבשנת 1925 עוף הגיע לשחיטה בגיל 16 שבועות במשקל של קצת יותר מק”ג, בימינו עוף נשחט בגיל 6 שבועות בלבד ומשקלו יותר מכפול. אחת ההשלכות היא תלות הולכת וגוברת של המגדלים בחברות המספקות את הזנים הספציפיים, שתרמה לריכוזיות שהתפתחה בענף הנשלט ברובו על ידי תאגידי ענק. כמו כן, העיוות הגנטי מהווה חלק מהסיבה לכך שהעופות הללו פגיעים במיוחד למחלות.

השאלה המרכזית שעלתה בפאנל בסיום ההרצאות היא: כיצד ניתן להפוך את תעשיית העוף בישראל למזיקה פחות לאדם ולסביבה? התשובה המרכזית שעלתה מהשיח היא הצורך בצמצום משמעותי של התעשייה. צמצום הצריכה של בשר עוף יפחית את צריכת הנתרן ואת הסיכון לחשיפה למזהמים. בישראל, עוף הוא המנה העיקרית הנפוצה ביותר, על אף שהמטבח המקומי עשיר במגוון של מקורות חלבון מהצומח. אפשר ללמוד מהמלצות התזונה החדשות בבריטניה, שמציבות במקום הראשון ברשימת מקורות החלבון את הקטניות (שעועית, עדשים, חומוס וכד’).

 

 

2 Responses
  1. yael

    כתבה סופר חשובה, מעמיקה וטובה!
    סוף סוף יש יכולת להיות נוכחת מרחוק במפגשים, אם תוכלו לכתוב סיכום אחרי כל פגישה זה יהיה מבורך. להגיע למפגשים אין באפשרותי, אך אפיץ את המידע באהבה

  2. yael

    כתבה סופר חשובה, מעמיקה וטובה!
    סוף סוף יש יכולת להיות נוכחת מרחוק במפגשים, אם תוכלו לכתוב סיכום אחרי כל פגישה זה יהיה מבורך. להגיע למפגשים אין באפשרותי, אך אפיץ את המידע באהבה